גט"ן הינו גז אשר עבר הליך דחיסה וקירור לטמפרטורה של מינוס 162 מעלות להובלתו מארצות ההפקה ועד לארצות הצריכה.

קישור לאתר Wilkipedia

השימוש בגט"ן החל לפני למעלה מ- 40 שנה ביפן.

צרכניות הגט"ן הגדולות בעולם: יפן, ארה"ב, דרום קוריאה, צרפת וספרד.

השימוש בגט"ן בשנת 2008 היה כ- 300 מיליארד מטר קוב (BCM).

שרשרת האספקה:

מתקן הניזול: נמצא במדינות המפיקות. המתקן כולל מתקן ניזול של הגז, מכלי אחסון וציוד להעמסת הגז על האוניות. מתקני ניזול קיימים בקטאר, אלסקה, ניגריה, אלג'יריה, מצרים, טרינידד, אינדונזיה, אוסטרליה והודו.

מכליות ההובלה: מיכליות ההובלה החדשות מובילות כ- 215 אלף מ"ר גט"ן.
רוב המכליות נבנו כחלק ממערך הובלת הגז בפרויקטי גט"ן. באוניות נבנו מכלים מבודדים ומתקנים נוספים המאפשרים הובלת הגז בטמפרטורה של  מינוס 162 מעלות.
בשנים האחרונות נבנו גם מספר אוניות שעליהן נבנה מתקן גיזוז. אוניות אלה מסוגלות לספק דרך מקשר ימי גז ישירות למערכת ההולכה ללא צורך במתקן קבלה.

מתקני קבלה: מתקנים אלו כוללים מזח פריקה, מתקני פריקה, מכלי אחסון מיוחדים העשויים מחומרים עמידים במיוחד ומאיידים.

ישראל נערכת להפעלת מתקני גט"ן החל משנת 2014, ולשם כך קיבלה הממשלה מספר החלטות בנושא:

החלטת ממשלה מספר 2178 מיום 12.8.2007 לקידום תכנון סטאטוטורי לקידום מתקן גז טבעי נוזלי.

החלטת ממשלה מספר 3260 מיום 13.3.2008 לפרסום מכרז בשיטת BOT ,לתכנון, מימון, הקמה והפעלה של מתקן לקבלת גז טבעי נוזלי יבשתי או ימי, לאספקת גז ומכירתו לגורמים פרטיים למשך 20-30 שנה.

החלטת ממשלה מספר 177 מיום 12.5.2009 בנושא הסדרת פעילות ועדת המכרזים הבינמשרדית להקמת מתקן גז טבעי נוזלי.