יעד א':

מדיניות האנרגיה תבטיח, בכל זמן בעתיד, את אספקת הביקושים לאנרגיה במשק. המחיר לצרכן יגלם בתוכו את כל מרכיבי עלות השימוש באנרגיה: כלכליות - ישירות (מוניטריות), סביבתיות, אסטרטגיות וקרקעיות.

יעד ב':

מדיניות האנרגיה תפעל להשיג רמת תחרותיות מרבית אפשרית, תוך צמצום מעורבות הממשלה למקטעים בהם קיימים כשלי שוק ולמקטעים בהם נדרשת התערבות משיקולים ביטחוניים ובטיחותיים.

יעד ג':

מדיניות האנרגיה תפעל לשיפור יעילות השימוש באנרגיה בתחומי הצריכה הבאים:

• ייצור אנרגיה
• תחבורה
• צריכה ביתית
• תעשיה
• מסחרי ציבורי

יעד ד':

מדיניות האנרגיה תפעל למזער את הנזקים הסביבתיים מייצור ומשימוש באנרגיה ובכלל זה:

1. תשתיות האחסון וההולכה של משק האנרגיה תפעלנה כך, שסיכוני דליפת דלקים אל הקרקע, מי התהום והים יהיו תואמים את התקנים המקובלים במדינות מפותחות. כמו כן, לא יווצרו מהם סיכונים משמעותיים לבריאות האדם או לאיכות משאביה הטבעיים של ישראל.
2. שיעור פליטת גזי חממה לנפש בישראל יותאם כך שלא יעלה, בטווח הארוך, על שיעור הפליטה המקובל לנפש בקרב מדינות ה- OECD בהן תמהיל מקורות האנרגיה דומה במהותו לתמהיל הקיים בארץ.

יעד ה':

מבנה מערך תשתיות האנרגיה בישראל תתבסס על שימוש מושכל במשאבי קרקע, ותאפשר שימוש קרקע המיועדת לתשתיות אנרגיה על מנת לתת מענה לצורכי פיתוח והרחבה עתידיים; בפרט יש לקבוע כי -

• תמוצה עד תום קיבולתם של אתרים קיימים בהם מונחות כיום תשתיות ייצור, אחסון, הולכה ותפעול, ותוך התחשבות בשיקולים אסטרטגיים, בטיחותיים וביטחוניים.
• תמוצינה אפשרויות טכנולוגיות, פיסיות ומדיניות לנצל משאבי קרקע חיצוניים לצורך תשתיות האנרגיה, בהן: איים מלאכותיים; קרקע במדינות האזור (מתוך חתירה לשיתוף פעולה מסחרי תשתיתי עמן).